הסופר יאסונרי קאוובטה התאבד לפני שהספקתי להיוולד והותיר אחריו אינספור סימני שאלה בדבר המעשה הקיצוני. הוא היה כבר בן 72 במותו, אז מה בער לו למות? אולי זו הבדידות שהחלה לחלחל אל נשמתו? אולי בגלל מחלה קשה שתקפה אותו בערוב ימיו?
בספר שכתב מככב איש מבוגר בשם אגוצ'י, ששומע מחבר על 'בית היפהפיות הנמות', מוסד שפועל באופן מחתרתי בקיוטו ומעטים יודעים על קיומו. ולא בכדי: תמורת כך וכך מטבעות ניתן לבלות בו את הלילה בהתבוננות או בשינה לצד אחת מצעירות העיר היפהפיות, כשהן עירומות ומורדמות.
סקרנים? גם אנחנו, ולא רק אנחנו, גם אגוצ'י מסתקרן לגלות יותר פרטים על הבית הזה. כמו באגדות הוא מגיע למבנה מבודד על צוק, בליל חורף קר, ואט-אט מתוודע להלכותיו.
במהירות נחשף לעיני הקוראים סיפור שלא קל להבין אם הוא אמיתי או בדיה; סיפור על אנושיות, על מערכות יחסים, על זקנה, על ארעיות החיים, על הקבלה (או אי הקבלה) את הזקנה, על הדרך בה אנשים מבוגרים צריכים להתמודד עם העובדה שהם עדיין בחיים אבל לא חלק מה'משחק'.
היתכן שהסופר יאסונרי קאוובטה (היפני הראשון שזכה בפרס נובל לספרות) זכר היטב את ספרו שכתב כשהיה צעיר, והחליט לוותר כשהגיע לרגע בו הסיפור הפך למציאות והזקנה אחזה בו? רק אלוהים יודע.
אהבתי מאוד בספר
זה ספר קצרצר, בן כ-139 עמודים קטנים, שבבסיסו עומד מסר אנושי מאוד: כל אחד מאיתנו, בכל גיל, מבקש קרבה. זה ספר שאי אפשר שלא לחוש בין דפיו את הצורך האנושי בחום, בסוגים שונים של חום; שיחה, סקס, קרבה, אהבה. זה ספר שטוען בתוקף, אם כי בעדינות יפנית, שאנשים מבוגרים, אלה שכביכול מיצו את החיים, זקוקים לחום הזה יותר מכולם, ובדרך כלל דווקא הם מוצאים את עצמם בודדים.
אהבתי גם את הארוטיקה שנוטפת מבין דפיו. הכל במרומז ובעדינות, הכל עדין ואסתטי כמו רוב התרבות היפנית והאנשים שחיים בה. מצד אחד ניתנת רמיזה מאוד עבה לכך שהבחורות הצעירות הן יותר מנשים, יותר מבני אדם, הן מעיין החיים, ומצד שני, על אף הפיתוי חל איסור מוחלט על מגע פיזי איתן בבית היפהפיות הנמות. האם אין זה אלא "גהינום של רעבים"? אולי "מפלטם של הגברים שאינם גברים עוד"?
רוב הספרים שקראתי עד היום עוסקים בחיים עצמם, אבל 'בית היפהפיות הנמות' עוסק במבט גבוה מעל החיים. אין זו אלא סקירה של ההוויה האנושית, אם כי מזווית מאוד מסוימת. השאלה אם הבית הזה באמת היה קיים, אולי עודנו פועל איפשהו, או שהכול תולדה של פנטזיה ארוטית וייאוש, ריתקה אותי לאורך כל עמודיו והוסיפה לסקרנות. בסופה של קריאה אי אפשר היה שלא להתאהב באגדה היפנית הזו.
רגעי השיא בקריאה
לאורך הספר ישנם כמה רגעים בהם ניתן להבין שהדמות הראשית מלאה בחמלה אמיתית, ללא אינטרסים. קשה מאוד למצוא אנשים כאלה כעת, וקשה גם למצוא עמודי ספרים שעוסקים בזה.
מהסיפור שלך — לספר שלך
יש לך ספר בראש?
שאלות קצרות יעזרו לך לעשות סדר ולגלות מאיפה מתחילים
5 שאלות קצרות · בקצב שלך · בלי התחייבות
שורה תחתונה
כמי שקראה אלפי ספרים עד כה שמחתי לגלות סיפור שטרם נתקלתי בו, ספר שדורש מהקוראים בו ראש פתוח כדי שיוכלו ליהנות כמוני. יש בספר הזה משהו מפעים – מצד אחד מעורפל ומצד שני מאוד נקי. זה ספר שלא יתאים לכל אחת, לא כולם יאהבו אותו, אבל בהחלט שווה לנסות.
