'הימים שאחרי' חשף אותי לסיפור מרתק שלא הכרתי על אודות מערכת היחסים בין המנצחים למפסידים בתום מלחמת העולם השניה. זה סיפורן של שתי משפחות, האחת בריטית, זקופת גו, גאה ומנצחת, ואילו האחרת גרמנית, שפופה, מוכה ומובסת. ביתם של הגרמנים עומד להיות מופקע על ידי הבריטים אבל המעשה מעורר בעיה מוסרית; ליבו של הקולונל ואב המשפחה הבריטית, לואיס מורגן, לא מאפשר לו להתאכזר לגרמנים ולסלק את המשפחה הגרמנית מביתה, אז הוא מציע ששתי המשפחות יחלקו בית אחד.

תפקידו של קולונל מורגן הוא לצאת לשטח, לנהל את אירוע העברת השליטה לידי כוחות הברית, לדאוג שהגרמנים יקבלו סיוע, אבל גם לוודא שהם לא ממשיכים לשתף פעולה עם הנאצים הפזורים בשטח. את הפרשה מעבה סיפור הנערים והילדים הגרמנים הנטושים, שהוריהם נהרגו במלחמה.

מערכות היחסים העדינות בין כולם, ההבדלים המנטליים, החשדות הטבעיים בין המנצחים למפסידים וההפך, כל אלה ועוד נמזגים למרק האנושי הזה, שנרקח ממציאות בלתי אפשרית, ומוגשים לקוראים כתבשיל עשיר בטעם.

אהבתי

את הדיון המתלהט על סוגיית האמון בין בני האדם, בלי מדים, עם מדים, בלי פוליטיקה ואיתה, והכל לצד ההנחיות הצבאיות. איך בני אדם שליבם פועם בהם מתמודדים עם דבר כזה אחרי מלחמה ספוגת דם ורשע, ועם 'פנקס חשבונות' ארוך ופתוח? הסיפור נרקם בעדינות, הנושאים מטופלים בחן ובכבוד, וגם סיפורי הרקע על הבריטים הפחות טובים, שמתנהגים בהתנשאות כלפי הגרמנים המובסים, מוסיפים לסיפור עוד ממד, מידע ועומק.

ובכלל, תמיד אהבתי ספרים שעסקו בשואה, במלחמת העולם השניה ובהשלכותיה. זו תקופת מרתקת בהיסטוריה העולמית. אבל עם כל הספרים שקראתי, וקראתי המון, זו הפעם הראשונה שאני נחשפת להיבט נוסף של המלחמה – תבוסת 'ציר הרשע' וההשלכות של מסירת השטח למנצחים. התופעה חדשה לי, לא ידעתי שזה רוכז ותוכנן ככה, ונהניתי מכל גילוי חדש בספר. דוגמה לכך מופיעה כש'הימים שאחרי' חושף את העובדה שקולונל מורגן, איש טוב והגון לכל הדעות, לומד ליהנות מפירות הגזל מהגרמנים, ונהנה במופגן מהמרצדס האיכותית שזכה בה בחסד, והיתה פעם של גרמני שנהנה ממנה באותה מידה.

לא אהבתי

בעיה אחת שימשה כאבן נגף לספר כולו: התרגום. וזה לא שאני מומחית עולמית לתרגום, אבל העובדות מדברתו בעד עצמן; השפה בספר אינה עשירה, המשפטים לא בנויים מספיק טוב והחיבור ביניהם לוקה בחסר. אמנם לא קראתי את הספר בשפת המקור, אבל כמי שקראה מאות ספרים מתורגמים, קל להבחין כשהתרגום בינוני.

רגע שיא בקריאה

דווקא סיפורי המשנה שמטפלים בחבורת הילדים/נערים הנטושים, הרגעים בהם 'הימים שאחרי' טובל אותם באלומת האור הסיפורית ומאיר את חייהם האישיים ואיך התגלגלו לנקודה זו בסיפור, תרמו קונטרסט חשוב ומשמעותי שהעלה את הספר כשתי קומות למעלה.

שורה תחתונה

אם אתם בין חובבי הסיפורים שמתרחשים במלחמת העולם השניה ובסמוך לה, ואם בליבכם חמלה ויכולת להבחין בגוונים גם בתוך סטריאוטיפ האויב הטוטאלי, כמו למשל 'הנאצי הרשע תמיד', תמצאו עניין רב ב'הימים שאחרי'.

ארבעה כוכבים מתוך חמישה, בין כתמי הדם והאפר של המבורג מוכת המלחמה