אין כמו הרגע הנוכחי עבור ארתור קוסטלו – רופא צעיר שיום אחד אביו מגיח מעבר למפתן דלתו. עם אבא שלו הוא לא היה בקשר טוב זמן רב, אך כעת הלה אומר לו שבקרוב, ממש עוד מעט יקבל בירושה את המגדלור שקנה סבו לפני שנים רבות. "אני עומד למות" אומר לו אביו במילים כאלה או אחרות, "תתכונן". אביו לוקח אותו לסיור במגדלור ומזהיר אותו מפני דלת אחת, במרתף המגדלור, שאסור בשום פנים ואופן לפתוח. כמובן שארתור פותח אותה, ולו רק כי כל כך אסור, ומה שמסתתר מאחורי הדלת הזו הופך את חייו.
גיוס מוסו הוא אהובי הספרותי מזה שנים. הוא בונה ב'הרגע הנוכחי' סיפור שכולם חולמים שיתגשם בחייהם. מצד אחד הספר מפנטז על היכולת לנצח את הזמן שחולף, ומצד שני מתקיל את גיבוריו במציאות שלא מאפשרת משהו אחר. אבל יש בספר גם צד שלישי שעוסק בחשיבות הנוכחות של כל אחד מאיתנו כאן ועכשיו, והצד השלישי הזה הופך ללב הסיפור.

אהבתי

עוד ספר 'גיום מוסואי' שכתוב היטב, מרתק ושואב את קוראיו לתוך סיטואציות, חלקן הזויות לחלוטין, כאילו היו תיאור מציאותי-תיעודי של משהו שקרה באמת. אם יש למוסו מומחיות היא באה לביטוי גם בספר זה (כמו בכל ספריו) בכישרונו להעביר את קוראיו חוויה ממשית לצד החוויות שמעשירות את חייהם של גיבוריו.

פחות אהבתי

ברשותכם אפנה שאלה לקורא גיום מוסו – למה אתה מספר לי סיפור מופרך כל כך רק כדי להביא אותי בסוף לאיזו פואנטה, חשובה ככל שתהיה? איפה כל שאר התוכן המעניין שמילא את ספריך האחרים? לא שאני מצפה שיענה לי, אבל…
תחושתי היא שאני כבר מכירה את מוסו, והבחירה לכתוב ספר כזה נראית לי קצת תמוהה. הרגשתי כאילו מוליכים אותי באיזה מסדרון ארוך ומפותל רק כדי להגיע לחדר עם פואנטה בסוף הדרך – בחירה שבהחלט לא נמצאת באותו מישור ולא באותה רמת איכות של ספריו הקודמים.
גיוס מוסו ידוע כסופר מתח מעולה. לא מצאתי כאן מתח ולא משהו שאפילו קרוב לזה. טוב ככל שהוא, זה סיפור על אהבה, על יחסים, אבל הציפייה שנבנתה כל כך טוב בספריו הקודמים לא נוכחת ברגע הנוכחי. איפה רצף ההנאות הקטנות והגדולות שמילאו את ספריו הקודמים? למה הן לא הגיעו גם לכאן? 'הרגע הנוכחי' מוכיח שאין סופרים מושלמים, ולפעמים כשנדרשת מהם סדרה של הצלחות ספרותיות, בפרק זמן לא הגיוני, כאילו היו בית חרושת למילים, הם נאלצים לפשרות שלא מאפיינות אותם בדרך כלל.

רגע שיא בקריאה

סוף הספר מבהיר לך שאין זמן אחר לחיות מאשר עכשיו, שהשליטה היא בידיך ולא בידיו של אף אחד אחר. זה בהחלט רגע מזקק בקריאה שלכל הפחות הצדיק (במשהו) את קריאת שאר הספר.

שורה תחתונה

בעיני הקוראות זה הספר הכי פחות מוצלח של גיוס מוסו. כל הספרים האחרים שלו הצליחו לרתק אותי, אם כי פה נדמה כאילו נגמרה לו התחמושת. מצד שני, מאחר שהספר כתוב כמו שרק מוסו יודע, אני מניחה שרבים אחרים (שיש להם פחות ציפיות מהסופר ומכתיבתו) ימצאו גם ב'הרגע הנוכחי' עניין והנאה.

שלושה וחצי כוכבים מתוך חמישה אפשריים, במיוחד אצל סופר מבריק כגיום מוסו