אין הרבה סופרים שמחליטים לפרוש מכתיבה דווקא כשהם נמצאים על חודו של שיא מקצועי, אבל גיבור הספר 'החיים הסודיים של הסופרים' עושה בדיוק כך ומנסה להיטמע בין תושבי האי 'בומון', לפחות כך הוא נקרא בספר. אף אחד לא יודע מה קורה, למה בחר הסופר לפרוש ומעטים בכלל מבינים מהי הסיבה האמיתית להיעלמותו.
נחבא אל הכלים, מסתפק במועט, הולך לאיטו למכולת השכונתית "בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום" כמילות שירו של זוהר ארגוב, מתחוור לקוראים שהוא בחר להיעלם דווקא שם כי רק באי הזה הוא יכול למצוא מזור לחשיפתו הבלתי נסבלת לעולם. רק שם הוא יכול ליהנות, לשם שינוי, מאלמוניות בין רבים אחרים כמותו, שחיים באי 'בומון' מסיבה דומה.
את מתילד מוני, עיתונאית שוויצרית, כל זה ממש לא מעניין. היא מחליטה לחקור ולבדוק מה עלה בגורלו של נתן פולס, הסופר המפורסם, מגלה את מקום המצאו ומחליטה לראיין אותו בכל דרך ובכל מחיר. בה בעת מתגלה על חופי האי גופה של אישה, ונפתחת חקירת רצח אשר מעלה את שמו בין החשודים ברצח. מוני החביבה מנצלת את ההזדמנות על מנת לחבר את כל קצוות הסיפור בניסיון להבין מה לעזאזל קורה בחייו של פולס, ובכך מסייעת רבות לפיתוח הסיפור הלא צפוי שנפרש על גבי 204 העמודים של הספר הנפלא הזה.
אהבתי
נפתח בעיקר החדשות והן שגיוס מוסו גאון. פשוט עד כד כך. כשקניתי את הספר לא ציפיתי לשום דבר יוצא דופן חוץ מאשר לכישרון המולד של הסופר הנהדר הזה. תמיד אהבתי את הסגנון המותח והמעניין של גיום מוסו ולא ציפיתי להרבה פחות בספר זה, אבל גם לא להרבה יותר, כי בינינו – אחרי חמישה ספרים שלו שקראתי, איך הוא כבר יכול לחדש ולהפתיע? עם זאת, כבר בתחילתה של הקריאה, כשהספר גילה ניצוצות של מקוריות לא צפויה, עלתה וצפה בי השאלה 'מה הקץ' פה?' התשובה לא אחרה להגיע. ככל שהעלילה התפתחה הבנתי שאני קוראת גאון, שלא לומר מאסטר בפיתוחי עלילה ונפתוליה.
בא נאמר זאת כך – לאגתה כריסטי, גאונה בפני עצמה, שאולי אפילו הקדימה את זמנה באיזה 50 או 100 שנה, היה שטנץ קבוע. בדרך כלל אהבה או כסף הניעו את המוטיב לרצח. אבל מוסו מפתיע פעם אחר פעם, ספר אחר ספר. שמעו לי, כקוראת נלהבת שלו טרם מצאתי ולו ספר אחד שדומה לשני.
החשיבה המקורית של מוסו מצליחה להפתיע גם פה. גורם ההפתעה שוב גורם להפתעה, וב'החיים הסודיים של הסופרים' הוא שוב טווה עלילה מקורית שלא נותר אלא להתפעל ממנה. איך הוא עושה את זה? לא יודעת, אבל אני יודעת שאף פעם אסור להניח הנחות בספרים שלו. לא רק שהסיפור מעניין ובלתי צפוי, הוא גם כתוב ברמה כזו שיש נטייה להאמין שיש כזה סופר, שהאי הזה קיים ושיש כזו גופה שמוטלת על החוף.
פחות אהבתי
ובכל זאת אני לא המורה של גיום מוסו לספרות ובטח לא יכולה להדריך אותו בכתיבה. אני רק אחת מיני מיליוני קוראות שלוגמות את מילותיו בשקיקה, קוראת שהוא מצליח ליצור בה ציפייה פעם אחר פעם, אבל כשהציפייה הזו טיפה'לה מתפוגגת, ממש לקראת הסוף, את קולטת שעבדו עליך. את מבינה שגם הסיפור המרתק הזה, בסופו של ספר, הוא חלק משטנץ, חלק מתבנית.
מבלבל? גם אותי. זאת אומרת… בזמן שהטכניקה שביצירת הסיפור היתה מושלמת, התגלה שהוא הצליח להערים עלי. לא היתה זו עלילה שטרם נתקלתי בה אלא עלילה שמסופרת באמנות. לא יותר מאשר אחיזת עיניים… סוג של 'תרמית'.
מהסיפור שלך — לספר שלך
יש לך ספר בראש?
שאלות קצרות יעזרו לך לעשות סדר ולגלות מאיפה מתחילים
5 שאלות קצרות · בקצב שלך · בלי התחייבות
רגע שיא בקריאה
הספר והסיפור שבתוכו שידרו כל כך הרבה אמינות עד שיצאתי לחפש פרטים על אודות המקרה. וברגע שקלטתי שזה מה שאני עושה הבנתי שאני מכורה לסופר ולטכניקת הסיפור שלו.
שורה תחתונה
ספר שכיף לקרוא, שחובה לקרוא, שנכתב, נערך והוגש בידי אמן חושים ספרותי. אעז ואומר שגיום מוסו, בדומה לאשר קרביץ, מצליחים לתת לך את התחושה שהתחלת וסיימת לקרוא ספר שהוא ממתק משובח. מאחר שספרים משובחים לא גורמים לסוכרת ספרותית, אני מציעה לכל מי שנתקלה בביקורת הזו לקרוא גם את הספר הזה של מוסו. לא תצטערי.
