לכריכת הספר המדובר של הנסיך הארי יש עיצוב פשוט: דמותו של הנסיך 'הכתום' רגוע ונחוש מאחורי זקן ג'ינג'י בוהק. שמו מתנוסס בחלקו העליון של השער ושם הספר בתחתית. עם זאת הכריכה הזו אינה כוללת את שמו של סופר הצללים שבאמת כתב את הספר – ג'יי.אר. מורינגר.
בתור (ככל הנראה) סופר הצללים המצליח בעולם, מורינגר שואף, בסופה של כל יצירה, להיעלם. כי זו עבודתם של סופרי צללים – הם מתעלים את קולם של אחרים, ולעתים קרובות את קולו המאוד מוכר של אדם מאוד מוכר. הם בונים איתו ספר שיש לו צורה, מרקם, קשת סיפורית ודמויות בלתי נשכחות, והכול מבלי להשאיר את טביעות אצבעותיהם על היצירה שלא ממש שייכת להם, ובאותה נשימה לגמרי שלהם. כדי לעשות מלאכה כזו טוב נדרשת כמות אדירה של מיומנות טכנית ואגו שהוא, בלשון המעטה, גמיש.
"אם אני מצליחה להיות סופרת שמשתפת פעולה נהדר עם לקוחותיה אני יכולה להיות כלי בידיו של גיבור הספר"
אומרת מישל בורפורד, סופרת צללים שכתבה, בין היתר, את ספרה של המוזיקאית אלישיה קיז. "חלק הארי בעבודה שלי הוא לפנות את הדרך, להיעלם ככל יכולתי כדי שהקול של הלקוחות שלי יופיע בספר באופן הברור ביותר שאפשר".
ללקוחותיה היא מסבירה שעליהם לספק את חומרי הגלם והיא כבר תדע לבנות הבית הספרותי שלהם, לבנה אחר לבנה.
זה תהליך שמשתנה מכותב לכותב ומפרויקט לפרויקט. יש סופרי צללים שדוחפים חזק כדי ששמותיהם יתנוססו על הכריכה, ואחרים שלעולם לא יעשו זאת. לפעמים, סופרים שאינם מסכימים עם מה שמתרחש בספר מבקשים במפורש להעלים את שמם ממנו לחלוטין.
עמלות של סופרי צללים אמריקאיים ובעלי שם יכולות לנוע בין כ-50,000$ ועד מאות אלפי דולרים לספר. יש אפילו הסכמה מוגבלת בנוגע לאיך לקרוא ל'סופר צללים'; חלק מעדיפים את המונח "משתף פעולה", כי הם מאמינים ש'הצללים' מרמזים על בעיה בהסכם ביניהם.
"הלקוחות נעים על קשת רחבה של טיפוסים, החל מאנשים שהם פריק קונטרול שדורשים שליטה מוחלטת על הפרויקט, וחייבים שכל נקודה או פסיק יאושרו מולם"
אומרת מדלן מורל, סוכנת ומשדכת בין סופרי צללים לפרויקט הבא שלהם, "אף פעם לא יודעים על מי באמת נופלים עד שמתחילים לעבוד עם מישהו".
לעתים קרובות, סופר הצללים יפגוש את גיבור הספר כמה פעמים לאורך שלב התחקירים ואז ישלים את הפרויקט בשיחות טלפון, הודעות טקסט ומיילים. אחרים (ובכלל זה כותב שורות אלה). אומרים שכדי לקבל תחושה מדויקת של האדם אותו עליהם 'ללכוד על הדף', הם חייבים לפחות כמה עשרות שעות בנוכחות הלקוח, פנים מול פנים.
כדי לכתוב את ספר הזיכרונות של אנדרה אגסי, "פתוח" (Open), עבר סופר הצללים מורינגר ללאס וגאס, שם התגורר אגסי. אגסי אמר שמורינגר קנה בית במרחק של קילומטר מביתו, והחזיק בו לאורך כשנתיים בשעה שעבד על הספר. כל מה שמורינגר ביקש היה שולחן ארוך עליו יוכל לפרוש את הסצנות שירכיב "כמו שרשרת", נזכר אגסי. כך הם היו נפגשים בכל בוקר, לאחר שתודלקו בארוחת בוקר מדגנים מלאים.
"הייתי מבלה איתו לאורך כמה שעות על ארוחת הבוקר ומכשיר הקלטה", נזכר אגסי.
הספר "פתוח" נחשב למודל עבור אוטוביוגרפיות ספורט טובות
חשיפה גולמית וכנה של החיים של אחת מדמויות המפתח בטניס בן זמנו. אגסי אמר שהוא ממש חיפש את מורינגר כדי לכתוב את הספר, ו'חיזר אחריו' לעשות את זה, במיוחד לאחר שקרא את ספר הזיכרונות של מורינגר עצמו על ילדותו בצל אם חד-הורית.
"זו הייתה האוטוביוגרפיה הראשונה שקראתי שלא הרגישה כמו איזה מסיבת עיתונאים", הסביר אגסי.
ככתב עיתון לשעבר שזכה בפרס פוליצר על כתיבת פיצ'רים, למורינגר יש מוניטין של הרגלי עבודה אינטנסיביים – הוא ישן רק לעתים רחוקות כאשר עליו לסיים ספר, מצויד בחוש הומור טוב ובדעות מוצקות על הפרויקטים שהוא עובד עליהם, גם אם הם בסופו של דבר שייכים לאדם אחר. כמו כל סופר צללים שסומכים עליו, גם מורינגר ידוע בשיקול הדעת שלו. ספרו של הנסיך הארי הוא הפרויקט השלישי שלו כסופר צללים. אולי. לא בטוח. כך לפחות מספרים. הרי יש לא מעט מקרים בהם אף אחד לא יודע אם גיבור הספר כתב את ספרו או לא, כי הנושא חסוי מעצם החתימה על הפרויקט הסודי עם סופר הצללים.
מעבר לכתיבה, סופר צללים טוב גם מעודד את לקוחותיו להעז ולצאת מאזור הנוחות שלהם בכל הנוגע למה שהם תכננו לומר בספר. זה אתגר מכריע במיוחד בעת כתיבת ספרים על אישי ציבור שרבים ממעשיהם התפרסמו כבר וחייהם מוכרים לציבור הרחב.
יש הטוענים שעל ידי ניסיון חשיפה של נושאים מרתקים, סופרי צללים יכולים להפוך ספרים בנאליים לאותנטיים יותר מאשר אילו נכתבו על ידי אנשי הציבור עצמם. אגסי אמר שמורינגר שאל את השאלות הקשות הדרושות כדי לעזור לו לחפור עמוק יותר אל תוך עצמו, אבל הוסיף גם שהרגיש בטוח לאורך כל התהליך; הכנות שנבעה משיתוף הפעולה ביניהם הפכה לחלק בלתי נפרד מהצלחת הספר.
מהסיפור שלך — לספר שלך
יש לך ספר בראש?
שאלות קצרות יעזרו לך לעשות סדר ולגלות מאיפה מתחילים
5 שאלות קצרות · בקצב שלך · בלי התחייבות
"הוא חצי פסיכיאטר"
אומר פיל נייט, מייסד נייקי, על מורינגר ששיתף פעולה בעת הכנת ספר זיכרונותיו, "Shoe Dog". "הוא משכנע אותך לומר דברים שבאמת לא חשבת שיאמרו".
בורפורד, שכאמור שיתפה פעולה ביצירת ספר זיכרונותיה של אלישיה קיז, מספרת שחלק משמעותי מתפקידה הוא לגרום ללקוחותיה להיות נינוחים יותר על ידי הקפדה על התנאים המתאימים עבורם להיפתח. היא לא מראיינת אותם, היא אומרת, אלא מנסה לנהל שיחות רגילות. היא מעלה נושאים עדינים בשיחות טלפון מאוחרות בלילה, לדבריה, כאשר לקוחות יכולים להתכרבל על הספה, ואולי מרגישים נוח יותר. היא גם מנסה לשקף את הלקוחות שלה ברמה הפיזית: אם הם מופיעים לפגישה עם חולצת טריקו וג'ינס, גם היא תקפיד להתלבש בנינוחות.
"לעתים קרובות אני עובדת עם נושאים עדינים כמו גזע ומגדר" היא נזכרת, "וכל דבר שאני יכולה לעשות כדי לגרום לגיבור הספר להרגיש יותר דומה מאשר שונה, מועיל לתהליך".
אבל בסופו של דבר, שום דבר לא נכנס לספר אם גיבורו לא מאשר זאת. סופרי צללים עובדים למען גיבורי ספריהם ובמקרי קיצון יכולים להיות מפוטרים על ידם. דניאל פייזנר, ששיתף פעולה בכ-60 ספרים עם אישי ציבור ידועים, לרבות עם הטניסאית המפורסמת סרינה וויליאמס, אומר שהוא כותב לקהל של אחד. אם גיבור הספר מאושר מהנכתב, כך אמר, אז הוא עשה את עבודתו נאמנה.
"בליבו זה מקצוע שדורש רמה גבוהה של שירות"
אומר בירד ליוול, ראש ההוצאה לאור של 'יונייטד טאלנט', שמייצגת מגוון רחב של אמנים וסלבריטאים.
פייזנר, שגם כתב רומנים ומנחה פודקאסט על סופרי צללים בשם "כפי שנאמר לו" (as told to), אומר שחלק מספריו הם יותר סחורה מאשר ספרות, שנועדו לנצל את 15 דקות התהילה של מישהו. "הם נקראים – או לפחות נמכרים על פי מידת הפרסום של גיבוריהם", הוא אומר, "ואז, שישה חודשים לאחר מכן, או שנתיים לאחר מכן, הם נעלמים באיזה פח".
אבל הוא כן מקווה שכמה מספריו יקראו לדורות, כמו "הנערה בסוודר הירוק", המספר את סיפורה של ניצולת שואה שהסתתרה במשך 14 חודשים עם משפחתה בתעלות הביוב של מה שהיה אז לבוב, פולין.
אומרים שהתפיסה הציבורית את ספרות הצללים משתנה. במשך זמן רב כל ספר שנכתב על ידי סופר צללים נחשד כסחורה פגומה. קוראים פוטנציאליים רבים עדיין עשויים לשקול ספר עם קרדיט כתיבה נוסף על הכריכה כפחות אינטימי, כאילו משתף הפעולה הספרותי היווה מחסום בין הקוראים לגיבור הספר.
העובדה היא שלרוב האנשים אין זמן או יכולת לכתוב ספר טוב. "כתיבה היא מיומנות טכנית", אומר ג'ון שטרנפלד, שבין הפרויקטים שלו ניתן למצוא את ספר הזיכרונות שהפך לרב-מכר מאת השחקן מייקל ק. וויליאמס. "אנשים לא נותנים לפרויקט כזה את הקרדיט הטכני שמגיע לו".
בשנים האחרונות הסטיגמה החלה להתפוגג, בין השאר בגלל שחלק מהספרים שהוכנו על ידי סופרי צללים, כמו "פתוח" של אנדרה אגאסי, נחשבים לטובים מאוד.
"האנלוגיה שלי למה שקרה עם סופרי צללים היא שבימים עברו אף אחד לא העז להודות שהוא נעזר בהיכרויות באינטרנט ועכשיו כולם מדברים על זה", אומר מורל, המתווך בין סופרי צללים לספר הבא שלהם, "בימים עברו אף אחד לא היה מודה שהוא עובד עם סופר צללים או משתף פעולה עם אחד להכנת ספרו, אבל עכשיו זה מקובל ובגדול".
למרות שהסטיגמה השתנתה, היא עדיין לא נעלמה. ישנם אנשי ציבור שמקפידים לקחת יותר קרדיט על כתיבת ספר שלא הם כתבו, וישנם סלבריטאים רבים שמתעקשים לספר לכולם שהם כתבו ספר לבד, כשלמעשה הם לא כתבו בו ולו מילה אחת.
אגאסי, לעומת זאת, אמר שהוא רוצה לשים את שמו של מורינגר על השער של "פתוח"
"אחד מהיתרונות שלי היא היכולת להכיר בחולשות שלי", אומר אגאסי. "כדי להצליח לעשות מלאכה כמו שאני עשיתי לאורך כל כך הרבה זמן וברמה הגבוהה ביותר, אתה חייב להבין את ההבדל בין הטוב ביותר לשאר… אבל מורינגר דחה את הקרדיט הציבורי הזה. הוא העדיף להיעלם".
