איאן פלמינג, יו נסבו, ליונל שרבר, דניאל סטיל, ג'יימס פטרסון, טרומן קפוטה, אריק קרל, ד"ר סוס… מה הסוד שלהם? מהם המרכיבים שהופכים את מקבץ המילים שלהם לרבי מכר עולמיים?
למשל, הספרים של הסופרת האמריקאית המצליחה בטירוף, דניאל סטיל, עוסקים ב"משפחה. אומץ. נאמנות", כפי שמתואר בכריכה של אחד מספריה. הם עוסקים גם ב"עושר. פחד. נקמה. אהבה", כפי שכתוב על גבו של אחר. גברת סטיל עצמה אמרה שהיא כותבת "על דברים שקורים לכולנו", אם כי ניתן לטעון שהיא מתמקדת קצת יותר בסוג הדברים שמערבים עושר מופלג ורגשות קיצוניים, קצת פחות בדברים שכרוכים בהחזרי מס, גזירת ציפורני בהונות הרגליים וקניית מצרכים…
אבל זה כמעט ולא משנה, כי ספריה נהנים ממכירות מדהימות ובכמויות עותקים שעפים מהמדפים במספרים מעוררי השתאות. גברת סטיל כתבה יותר מ-200 ספרים עד כה. האחרון שבהם, "אושר", יצא באוגוסט האחרון, והבא שלה "המערכה השנייה", שוחרר לאוויר העולם רק לאחרונה. נכון להיום היא אחת מהסופרות (החיות) הנמכרות בעולם, ויש הטוענים שהיא מהסופרות הטובות ביותר. כאילו… היא מכרה למעלה ממיליארד עותקים מספריה! הרומנים שלה הם כמו משקעים ספרותיים בחורף לא שָׁחוּן והם מופיעים על מדפים של בקתות נופש ברחבי העולם כמו פטריות אחרי אותו גשם. היא כבר מזמן לא רק סופרת, היא מותג: כולם, בין אם הם קראו אותה ובין אם לא (רובם יטענו ש"לא"), יודעים מי זו דניאל סטיל, ולפיכך, באופן טבעי, העולם הספרותי מתעלם ממנה.
תעשיית ה'הוצאות לאור' היא באמת מוזרה
מצד אחד היא שווה כ-37 מיליארד דולר בבריטניה ובאמריקה בלבד, אבל לעולם לא תדעו את זה מהספרות שהיא מייצרת, שאולי מתמקדת בספרים על המוח אבל לא בדבר ה'כל כך וולגרי הזה' כמו ספרי פופ שנמכרים בכמויות לא הגיוניות. ספר היסטוריה סמכותי אחד על ה'ספרות האנגלית' יכול להכיל כ-60 אזכורים של 'שייקספיר'; עשר פעמים את המילה 'נשגב', שמונה פעמים 'פסוק ריק' – אבל מצאו בהם בעיקר שתיקה ריקה ומוחלטת בכל הנוגע למילים ומושגים כמו 'עסקים' ו'מחזורי מכירות'.
עם זאת, שגשוגה של תעשיית הספרים תלויה לחלוטין באותם 'רבי-מכר מושמצים'. ספטמבר הוא הזמן בו מו"לים משחררים את הכותרים שהם מקווים שיהפכו להכנסה המרכזית שלהם, בשעה שהם יודעים היטב שרוב הספרים שהם מוציאים תחת ידם לא רק שלא ירוויחו אפילו דולר – הם יפסידו כסף. להפיק, להדפיס ולפרסם ספר עולה בבריטניה כ-12,000-15,000 ליש"ט או 15,000-19,000 דולר (בישראל המספרים די דומים גם כשהם מתורגמים לשקלים). נדרשת שם מכירה אקטיבית של כ-5,000 עותקים מספר מודפס כדי לאזן את המשוואה ולהתחיל להרוויח. רוב הספרים שיוצאים לאור אפילו לא מתקרבים למספרים האלה: רק 0.4% מהכותרים בבריטניה בשנה שעברה מכרו יותר (לפי Nielsen BookData). ספריה של הגברת והסופרת סטיל, לעומת זאת, נמכרו השנה ב-268,000 עותקים בבריטניה בלבד. אז יכול להיות שהם רומנים מתקתקים, אבל כנראה שזו בדיוק הסיבה שאנשים זוללים אותם דרך העיניים.
ובכל זאת נראה שלמו"לים יש חוסר יכולת כמעט מוחלט לחזות אילו ספרים ימכרו טוב
סיכוייהם של עורכים שבוחרים את הכותרים שלהם פחות בחוכמה לראות רווח דומים לסיכוי שיזכו בהגרלת הלוטו הקרובה. הכל אקראי בעולם הספרות. אנחנו חיים בתקופה בה לקבל קרדיט על רב-מכר זה כמו לקבל קרדיט על מזג האוויר. רק על מנת לסבר את העין – המושג 'רב מכר' הופיע לראשונה בשנות התשעים של המאה ה-19, עם הופעתן של הרשימות הסמכותיות הראשונות שדירגו מכירות ספרים. הכתיבה בתוך רבי המכר הללו יכולה להיות טובה, אבל היא ממש לא חייבת להיות טובה כדי שהספר ימכור (קחו כדוגמה את "צופן דה וינצ'י" מאת דן בראון). סקס מוכר טוב אבל סלבריטיז שמתנוססים על כרכים מוכרים הכי טוב. למשל, הביוגרפיה הצהבהבה "Spare" של הנסיך הארי, שפורסמה בינואר האחרון, שברה שיאי עולם והוכרזה כ"ספר העיון הנמכר ביותר".
בשנת 2018 קבוצת חוקרים מאוניברסיטת Northeastern ניתחה רבי מכר של הניו יורק טיימס לאורך כשמונה שנים, והבחינה בכמה דפוסים מעניינים. "כמה מהמרכיבים של רבי מכר שונים הם דומים", אומר בורקו יוססוי, החוקר הראשי, "סופרים בעלי שאיפות צריכים לזכור שסיפורת טובה מוכרת טוב יותר; ספרי מתח ורומנטיקה נמכרים הכי טוב מכולם; גם הפופולריות של הסופר חשובה להצלחה הזו והיכולת לזהות את שם הסופר/ת. אם את/ה חייב/ת לכתוב ספר עיון, ז'אנר שלא מוכר משהו, לפחות עשו מזה ביוגרפיה, ז'אנר שמוכר לא רע".
מעניין לגלות שסופרים, לרוב, אינם מסוגלים להסביר את הצלחתם בדרכים מועילות
בשנת 1956 איאן פלמינג, היוצר של ג'יימס בונד, כתב חיבור על "איך לכתוב ספר מצליח", שבו טען כי: "יש רק מתכון אחד לרב מכר והוא פשוט מאוד… לכל רבי המכר יש איכות הכרחית אחת: הם מחייבים אותך להפוך את הדף". זה נכון, אם כי מתחמק לגמרי מהשאלה מה באמת הביא להצלחה. ג'ו נסבו, סופר מותחנים נורבגי, חושב שפרוזה טובה היא כמו אוכל טוב: "אי אפשר לדעת מהם המרכיבים בהכרח (של מנה מנצחת) אבל אתה יודע את זה כשאתה רואה את זה, טועם את זה וקורא את זה". ליונל שרבר, סופר אמריקאי, מאמין ש"אם היה דבר כזה 'פשוט לשמור על הכללים' אז כולם היו כותבים רבי מכר כל הזמן. הרי אף אחד לא יושב נחוש לכתוב סיפור שרק חמישה אנשים יקראו".
כדי להבין מגמות וטרנדים עולמיים של רבי מכר די לעשות את דרכך בין רשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס. למשל, מבין עשרת רבי המכר הטובים ביותר באחד השבועות האחרונים שלושה היו רומנים, אחד מהם היה מותחן, ארבעה היו מאת סופרת יחידה, קולין הובר (סופרת רומנים שספרה הראשון "Slammed" ראה אור בהוצאה עצמית) מה שמוכיח את האקראיות של ההצלחות הללו. רק אחד מתוך עשרה, הספר “The Covenant of Water" נחשב ל'ספר קלאסי': יש בו דמויות קודרות, יותר מדי מטאפורות ונטייה מוגזמת לשימוש במילים כמו "זוהר".
ההגדרות של רבי-המכר הן לעתים קרובות אקזוטיות: פלמינג, למשל, ציין ש"השמש תמיד זורחת בספרים שלי". בספריה של דניאל סטיל יש כותרים כמו "חמישה ימים בפריז" ו"שקיעה בסנט טרופז". הדמויות הנשיות ברבים מרבי המכר העולמיים נקראות, לעיתים קרובות, בשמות כמו 'לילי' ואומרות דברים כמו "אני רוצה רק אותך"; הגברים שבהם אומרים דברים כמו "יש לנו רובים ורימונים. להם יש רק קלוריות". לא תמצאו בין דפי רבי המכר הללו רואי חשבון למשל. יש בהם גם תכונות סגנוניות מסוימות: המשפטים נוטים להיות קצרים, ממש קצרים, וכאלה שחוזרים על עצמם… ממש חוזרים על עצמם.
כמעט כל רבי המכר מפיקים את המרב מכל מחקר שהם עושים. אחד הספרים האחרונים של דניאל סטיל נפתח בכך שהגיבורה משקיפה על רומא, אל "בזיליקת פטרוס הקדוש ועיר הוותיקן, כיפת בזיליקת סן קרלו אל קורסו, ומצפון, הווילה מדיצ'י וגני בורגזה". זו דרך אחת להוסיף לספירת המילים בקובץ… 'צופן דה וינצ'י' פועל באופן דומה, מציע סיורים מפורטים בפריז, עד שהאפקט הכולל בספר דומה פחות לקריאה ויותר להפעלת גוגל-מאפס.
אבל אולי האיכות הבולטת ביותר של סופרים שמייצרים רבי-מכר אחרי כל ארוחת בוקר וצחצוח שיניים היא עד כמה הם פוריים: ג'יימס פטרסון, סופר מותחנים אמריקאי, הוציא יותר מ-340 ספרים (חלקם בשיתוף פעולה עם סופרים אחרים). מהירות וכמות כזו, כפי שניסח זאת פעם טרומן קפוטה, היא "פחות כתיבה ויותר הקלדה". אפשר להניח ש"אל תבין את זה – כתוב את זה" היא קלישאה נפוצה בקרב סופרים סדרתיים של רבי-מכר. דניאל סטיל אמרה פעם שהיא כותבת עד שציפורניה מדממות. פלמינג המליץ לכתוב 2,000 מילים ביום ולא ללכלך את זה ב"יותר מדי התבוננות פנימית וביקורת עצמית".
מהסיפור שלך — לספר שלך
יש לך ספר בראש?
שאלות קצרות יעזרו לך לעשות סדר ולגלות מאיפה מתחילים
5 שאלות קצרות · בקצב שלך · בלי התחייבות
המשפטים ברבים מרבי המכר אולי היו נהנים מקצת יותר התבוננות פנימית
באחד מהספרים הללו דמות מוצאת את אהובה במיטה עם מישהי אחרת ומבחינה ש"הדבר היחיד שהדהים אותי היה שהפנים שלו היו חסרות הבעה כמו התחת שלו, שהביט בי מהמיטה". קראו שוב את המשפט הזה כמה פעמים…
אלה שבאמת רוצים לכתוב רבי מכר צריכים להתעלם מגב' סטיל ומסופרי הצלחות אחרים, כי האמת היא שהספר שמכר הכי הרבה עותקים באמריקה בעשר השנים האחרונות לא היה של אף אחד מהם – זה היה "Oh, the Places You'll Go!" (בעברית זכה לשם 'אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים') ספרו האחרון של ד"ר סוס. מספר שלוש היה קלאסיקה ספרותית אחרת, "The Very Hungry Caterpillar" (בעברית 'הזחל הרעב') מאת אריק קרל. ספרי ילדים לא רק נמכרים היטב, הם גם ממשיכים למכור, שנה אחר שנה, ובונים מעריצים על פני דורות.
ואגב, ספרי ילדים מצייתים באופן מושלם לנוסחת רבי המכר: יש בהם משפטים קצרים, סביבות נעימות וכמובן מזג אוויר מצוין, או כפי שתיאר זאת אריק קרל בספרו הפלאי שהפך גם הוא לרב-מכר עולמי: "בבוקרו של ראשון אחד השמש החמה עלתה ו-הופ!"
