כתיבת ספר או רומן היא לא בדיוק דבר קל. לא משנה איך ניגשים לזה, נדרשת מידה רבה של זמן ומחויבות. עם זאת, לכתוב ספר מתחילתו ועד סופו לא חייבת להיות משימה מפרכת או מייגעת. הסוד הוא בהתכוננות. כאשר התחלתי לכתוב את ספרי הראשון הייתי המום. כל כך הרבה היה מעורב בתהליך הזה עד שלא ידעתי מהיכן להתחיל. הזעתי ופכרתי אצבעות עד שנתקלתי באמרה הישנה: "איך אוכלים פיל? ביס אחד בכל פעם". עיקרון זה חל על כל משימה ענקית, כולל כתיבת רומן או ספר ביוגרפיה. אי לכך אפרט בפניך תהליך בן ארבעה צעדים שעושים את המשימה להרבה יותר קלה.
1) לסכם בקצרה את הרעיון המרכזי בספר
אמנם זה הצעד הקצר ביותר, אך גם החשוב ביותר. אם לקחת את הרעיון שעורר אותך לכתוב את הספר מלכתחילה, וסיכמת אותו במשפט או שניים, עשית צעד חשוב. אם לא הצלחית לתמצת את המושג המרכזי בספר שלך בשני משפטים או פחות, זה סימן שהסיפור שברצונך לספר עדיין חסר מיקוד. לפניך דוגמה שיכולה להתאים לספר 'ההוביט' של טולקין: "הוביט מנוסה יורש טבעת קסם אימתנית וחייב לצאת למסע לארץ רחוקה כדי להשמיד אותה". יש לזכור – יצירת מיקוד טקסטואלי קצר לסיפור שלך הוא חיוני להצלחה.
2) סינופסיס
עכשיו כשכבר הבהרת לעצמך במה הספר שלך עוסק, הגיע הזמן להרחיב את הסיפור ואת הדמויות. תקציר טוב יכסה את עיקרי העלילה שלך ויציע תובנות על הדמויות העיקריות בספר ועל המניעים שלהן. תקציר לא צריך להיות ארוך. בשלב מוקדם זה רק רושמים את הסיפור בקווים כלליים כמו רישום שמקדים ציור. בדרך כלל תקציר בן שלושה עד חמישה עמודים יספיק, תלוי במורכבות הרומן.
3) לכתוב בלי מעצורים
הגיע הזמן לכתוב. זהו ללא ספק הצעד המורכב ביותר בתהליך. אם ניגשים אליו מוכנים, יוצרים כתב יד תוך כמה חודשים. יש המחלקים את הסיפור לרמות או לרבדים ומשתמשים בחלוקה הזו כמו מפת דרכים. אחרים טוענים שחלוקה שכזו הורגת את היצירתיות, מעדיפים להימנע מכך ופשוט לכתוב סצנה אחר סצנה, או פרק אחר פרק. יש להגדיר לעצמך מטרה שבועית, ולהקפיד שתהיה מציאותית. עבור כותבים שעוסקים בעוד מלאכה במקביל ועבור סופרים שהם הורים במשרה מלאה, יצירת חמישה עשר עד עשרים עמודים בשבוע היא מטרה סבירה שניתן לעמוד בה. סוד השלמת שלב זה הוא כדלקמן: לא לנסות לערוך את עצמך תוך כדי כתיבה. כל שעליך לעשות הוא לכתוב, ולכתוב, ולכתוב. אם ייצרת סצנה או פרק ברמה ירודה זה בסדר. יש פשוט לתת לזה להיות, ולהמשיך קדימה. הטיוטה הראשונה שלך תהיה גרועה ככל הנראה. לא נורא. הטיוטה הזו היא כמו תחילתו של פסל, מכוער וחסר סימטריה בהתחלה אבל משמש כבסיס לליטוש. ארנסט המינגווי הגדול אמר פעם: "הטיוטה הראשונה של כל דבר היא חרא של דבר." כותבים שמנסים לערוך את עצמם במהלך הכתיבה במטרה להגיע לטיוטה מושלמת כבר בשלב זה פשוט יצאו מדעתם. כותבים חייבים להשתיק את המבקר הפנימי שפועם בהם ולהמשיך קדימה עד הסוף. כאשר סיימת לכתוב את כתב היד הראשוני, יש לשים אותו בצד ולא לחשוב עליו עד הפעם הבאה שמתיישבים מול המחשב. כדאי לתת לכתב היד הזה לחכות לך. אפילו המתנה בת שבועיים עד חודש היא בסדר.
מהסיפור שלך — לספר שלך
יש לך ספר בראש?
שאלות קצרות יעזרו לך לעשות סדר ולגלות מאיפה מתחילים
5 שאלות קצרות · בקצב שלך · בלי התחייבות
4) לערוך את כתב היד שלך
לאחר שחלף מספיק זמן, אפשר לחזור לכתב היד שיצרת עם פרספקטיבה חדשה. רוב הסיכויים שיתגלה לך שהטקסט הזה טוב יותר ממה שזכרת. סופר ידוע אמר לי פעם שספרים גדולים לא נכתבים – הם נערכים. זה בדיוק השלב בו הכישרון האמנותי האמיתי שלך יכריע את הכף. כעת לוקחים את חומר הגלם של הטיוטה הראשונה ומעצבים אותו מחדש למשהו יוצא דופן. לא לפחד לתת לעצמך להתנסות ולטעות. כשמאפשרים לאנרגיית היצירתיות להשתלט, אפשר להפוך את הטיוטה הראשונה (והמביכה) שלך לרומן מרתק או לספר ביוגרפיה מרגש. מבחינתי, שלב העריכה הוא השלב המתגמל ביותר. אין דבר מספק יותר מאשר לקחת כתב יד לא מושלם, שלא לומר גרוע, וללטשו עד שכיף לקרוא אותו.
שיהיה לך בהצלחה ואם בא לך להתלבט איתי נא "להרים לי מייל".
רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך
