יש שתמייחסים לביקורת כמו אל פצצת אטום. בין אם אי פעם כתבת לאתר שלך, או שכתבת ספר, אתה בוודאי יודע שדחייה היא חלק בלתי נפרד מלהיות כותב. הרי כמעט כל מי שכותב מכיר את ההרגשה הזו. ללמוד להתמודד עם דחייה הוא חלק חיוני בסיכוי שלך להשתפר במשחק המטורף הזה. אבל זה אף פעם לא בא בקלות. מאחר וכולם למדו קרוא וכתוב, כולם מרגישים שהם מבינים בזה. ואז? ואז אתה נדחה על ידי הקוראים שלך, נדחה על ידי הלקוחות שלך, נדחה על ידי ביקורות שליליות, נדחה דרך תגובות ארסיות וכן הלאה.
וגם אם אי פעם תגיע לנקודה בקריירה שלך בה אתה באמת לא מקבל יותר הערות שליליות על הכתיבה שלך, תגלה שאתה נתקל בבעיות חדשות, כי בשלב זה, ככל הנראה אף אחד לא יעז להגיד לך שהטקסט השיווקי שלך ארוך או מסורבל מדי, או שהספר שכתבת בעמל רב עבר ב-100 עמודים את הרצוי.
דחייה היא ממש חלק מתהליך הכתיבה, בדרך זו או אחרת. אני מאמין שללמוד להתמודד עם תחושת הבטן הקשה שהדחיה גורמת לך, זהו תהליך שיהפוך אותך לכותב טוב יותר. אמא שלי פעם אמרה לי: "הדרך היחידה להתקדם בחיים היא ללמוד לקבל ביקורת, כי מחמאות לא יביאו אותך להצלחה" ומיד העבירה ביקורת על דבר נוסף שעשיתי… האמת צריכה להיאמר – דחייה וביקורות מקשיחות אותך ככותב ועוזרות לך להיות אובייקטיבי יותר בנוגע לכתיבה שלך.
שני הלכי רוח סותרים יכולים לעזור לך להתמודד עם כל הביקורת הזו:
כדי להיות כותב מוצלח של טקסטים שיווקיים, ספרים או תסריטים, כדאי לך לקיים שני הלכי רוח סותרים בראשך. מצד אחד אתה צריך לחשוב שאתה הכותב הטוב ביותר מאז צ'רלס דיקנס, ואתה הולך להדהים את כל העולם עם ברק הכתיבה שלך (אחרת לא יהיה לך אומץ לכתוב אפילו ברכה לחתונה). מצד שני אתה צריך להכיר בכך שאתה כל הזמן לומד איך ליצור את הדבר הזה שנקרא "כתיבה", ושיש לך עוד טונות (או ליטרים) של מקום לשיפור. ותזכור תמיד שאתה רק כותב אחד ש"נאבק בכל העולם" בין מיליון כותבים אחרים, ושהם מכירים את התחושה הזו בדיוק כמוך.
התמודדות עם דחייה נערכת באזור הדמדומים שבין שני הלכי רוח סותרים לחלוטין שכאלה. זה להיות משוכנע לחלוטין שהטקסט שכתבת לאתר או לפלייר שלך צריך לזכות בפרס הקריאייטיב העולמי ושברגעים אלה ממש טובי משרדי הפרסום מחפשים את הטלפון שלך כדי לשכור את שירותך, בזמן שאתה מגלה שהקוראים בבלוג שלך לא נהנו מיצירת המופת שכתבת. עליך להכיר בכך שתמיד, אבל תמיד יהיה מי שלא יחווה את אותה התלהבות שהרגשת רגע לפני שלחצת Save וסגרת את הקובץ.
הדרך השפויה להתמודד עם דחייה, לפחות על פי הניסיון שלי, היא לא למשוך בכתפיך ולומר "האידיוטיים האלה לא זיהו את הגאונות יוצאת הדופן בכתיבה שלי!", ומצד שני גם לא לקחת ללב, להתפלש בספקות עצמיים ובאומללות עד שאתה לא מסוגל לכתוב יותר כלום. אף אחת משתי תגובות הקיצון הללו לא מומלצת.
במקום זאת, תן לספק שזרעו בך לעבוד לטובתך, הכר בכך שאין בעבודת הכתיבה שלך זוהר ללא גבולות. ואז חזור לטקסט שכתבת ובדוק מה יכולת לעשות טוב יותר. התמודדות עם דחייה היא עניין של שמירה על איזון שבין שיגעון הגדלות והביטול העצמי. והכל כדי שתהיה מסוגל לבדוק את המציאות. כי אם אתה לא יכול לקבל תזכורת עדינה שאתה לא גאון הדור בכתיבה ושאפילו שגיאות הלשון שלך הן התגלמות אלוקית, אז בסופו של דבר היקום יספק לך תזכורת הרבה פחות עדינה.
ותעשה לעצמך טובה, אל תיקח את זה אישית.
במידה מסוימת, לקבל דחיה הוא חלק מהתהליך החיוני (מאוד) שדורש ממך להפריד את עצמך מהעבודה שלך. נכון, סיפורים שכתבת, טקסטים שחיברת והיצירתיות באים מהראש שלך, מהבטן שלך וממפרקי הידיים הכואבים שלך, אבל הם לא הילדים שלך, למרות שלפעמים נדמה שכן. הרי לעתים קרובות, אנשים יצירתיים מדברים על דברים שכתבו כמו על התינוקות שלהם. רק שאם חושבים על זה, אם מישהו מהם היה שם את התינוקת שלו בתוך מעטפה ושולח אותה בדואר לכל רחבי הארץ, ולו רק כדי שתהיה מטופלת על ידי קוראים טיפשים ומקבץ עוזרים מיוזעים, הם כנראה היו עוצרים את הכל ומפסיקים לכתוב… או לשלוח תינוקות בדואר… על כל פנים, הכרת החשיבות שבהפרדה בין העבודה שלך לעצמך היא לא רק עניין של להתמודד עם דחיה, היא בעיקר פתיחת פתח לעבודת הכתיבה שלך להיות טובה כמו שהיא באמת צריכה להיות.
מהסיפור שלך — לספר שלך
יש לך ספר בראש?
שאלות קצרות יעזרו לך לעשות סדר ולגלות מאיפה מתחילים
5 שאלות קצרות · בקצב שלך · בלי התחייבות
ברגע שהכתיבה שלך יוצאת החוצה אל העולם הגדול, מתפרסמת באינטרנט, בפייסבוק והופכת לנחלת הכלל, היא תקרא על ידי אנשים שמעולם לא פגשת, שמכניסים את המחשבות שלהם, את ניסיון החיים שלהם ואת הדמיון שלהם לתוך הטקסטים שלך, ומה שקורה שם, עמוק בתוכם, כבר אינו קשור אליך.
זו הסיבה בגללה מומלץ לקרוא מגזין לפני ששלחת אליו טקסט פרסומי. זו הסיבה בגללה חשוב להבין איך פייסבוק עובד לפני שהעלית בו פוסט וכן הלאה. למעשה, אחת הסיבות לחשיבות קריאת החומרים של המדיום בו תעלה את הטקסטים שלך, היא שמאוד יכול להיות שלא תוכל לסבול את מה שכתוב שם, ולכן לעולם לא תוכל להשתלב ביושר עם סגנון כתיבה וניסוח שונים לחלוטין מהאהוב עליך. בדיוק כמו שלא תוכל אף פעם ליהנות באמת במסיבה בה האנשים דוחים אותך, למרות שאתה נורא רוצה.
דרך טובה במיוחד להתמודד עם דחיה היא לדחות את עצמך
כן, ממש ככה. מי מאתנו לא ראה תמונה ישנה של עצמו וחשב שהיא מזעזעת? השיער, הבגדים, הפרצוף… לא נעים. אותו דבר קורה גם לכותבים שמוצאים טקסט עתיק שכתבו בצעירותם. לפעמים הוא מזעזע אותם באותה מידה. אם רק יביטו היטב במה הם לא אהבו בטקסט הזה, הם יגלו איזו כברת דרך עברו מאז, איך השתפרו ואיך עוד ניתן להשתפר.
שמע, זה נורמלי להיות נוירוטי בנוגע לעבודת הכתיבה שלך, במיוחד כשהיא אמורה להגיע לשיפוטם של המוני קוראים. רק שבמידה מסוימת, בדיוק כמו שצריך לשמור על שני הלכי הרוח שדברנו עליהם קודם, צריך לשמור על שני הלכי רוח סותרים נוספים: תחשוב על הכתיבה שלך כמצרך או מוצר שאתה מוכר לאנשים או לצרכנים, בזמן שאתה מכיר בעצמך כאמן שיוצר עבורם משהו ייחודי ואישי. נכון, זו חידה ענקית, אבל חידה שכל הכותבים נאבקים בה, ולהיאבק עם סתירות שכאלה הוא חלק עצום ממה שכותבים עוברים, כשהם כותבים.
שנאת את מה שכתבתי? לא רוצה לשמוע על זה! זה יהרוג אותי!! אהבת? אני מלך! הגב כאן למטה 🙂
רוצה לכתוב ספר אבל אין לך זמן או יכולת לעשות זאת לבד? זה בשבילך
