כמורה לאנגלית לשעבר לקייסי בזאי תמיד היתה זיקה למילה הכתובה וחיבה יתרה לקריאה ולכתיבה. ההזדמנות לכתוב ספר הגיעה לפתחה לפני קצת יותר מ-10 שנים בעקבות לידת בתה. או-אז היא קיבלה החלטה להיות אמא במשרה מלאה וסופרת עצמאית במשרה חלקית. קייסי בזאי החלה בעבודה הקשה שנדרשת לכתיבת ספרים, שכרוכה בין היתר בכתיבה יומיומית במטרה להגיע לשלב בו היא יכולה לשלוח את ספרה לסוכנים, בתקווה להתקבל בהוצאה-לאור מסורתית. המטרה הזו דרשה ממנה משמעת, התמדה ואינספור ויתורים לפני שסוף כל סוף הרומן הרביעי שלה Not Our Summer ('לא הקיץ שלנו'), התקבל לפרסום ולהפצה.
הריאיון הזה שנערך איתה ב-2021 משקף את המאבקים של 'אנשים רגילים', שכביכול לא נולדו להיות סופרים, ומצביע על הדרך (אחת מיני רבות) שמובילה להגשמת החלום הספרותי.
כמורה שילבת את אהבתך לספרים בלימודים?
לימדתי בבתי ספר ציבוריים במשך 10 שנים ונהניתי לעבוד עם התלמידים בכיתה. עם הרקע שלי בהוראת אנגלית לתלמידי חטיבת הביניים הצלחתי לחלוק את אהבתי לקריאה ולכתיבה עם תלמידי ושילבתי לימוד מתוך ספרים וסיפורים בתוכנית הלימודים; בתוך זה תמיד כללתי ספר אחד ומיוחד, 'המעניק' מאת לויס לורי. הספר עטור הפרסים הזה עורר אותי למחשבה וגם תמיד זכה להצלחה בקרב התלמידים שלי.
מתי החלטת לכתוב ספר משלך?
ההוראה השפיעה על אהבתי לקריאה ולכתיבה. תמיד אהבתי לקרוא, במיוחד רומנים שמיועדים לצעירים. בזמן שלימדתי הפופולריות בז'אנר גדלה עם הופעתם של ספרים כמו סדרת הדמדומים, 'משחקי הרעב' וסדרת 'מפוצלים'. באותה תקופה פתאום בצבצו לי מחשבות על כתיבת ספר משלי, אבל עדיין לא פעלתי לפי זה. התמקדתי בקריירת הכתיבה שלי רק אחרי שעזבתי את ההוראה.
האם את יכולה לשתף בג'אגלינג שנאלצת לבצע בין תפקידיך כאמא וככותבת?
הילדים שלי גדולים יותר אז יכולתי להמשיך לעבוד כרגיל. בכל מקרה, יצירת הרגל והיצמדות אליו תביא כל אחד לשם. אני בדרך כלל כותבת אחרי שהורדתי את הילדים בבית הספר, ואז כשאני אוספת אותם זה סוף היום עבורי. מה שכן, אני שומרת על אותו לוח זמנים גם בחודשי הקיץ.
מה הילדים שלך חושבים על קריירת הכתיבה שלך עכשיו כשאת סופרת שפרסמה ספר?
הילדים שלי כל כך רגילים לשמוע אותי מדברת על כתיבה שזה הפך לחלק נורמלי מחיי היומיום שלהם. אבל התהליך עד לפרסום הספר היה כל כך ארוך… אני לא בטוחה שהם מבינים עד כמה זה עניין גדול שהספר שלי באמת יצא ופורסם.
בשלב כלשהו היתה לך תפיסה מוטעית לגבי כתיבה?
כן, למדתי שאסור לחכות שה'השראה' תכה בך. זה קורה לעתים רחוקות שיש השראה. למדתי שהסוד להתקדמות בכתיבת ספר הוא להכריח את עצמך לשבת ולכתוב שעה-שעתיים ביום. בחלק מהימים אסיים רק כמה פסקאות ובימים אחרים אוכל להשלים פרק שלם. החזרה על הכתיבה כל יום עוזרת להתקדם. אני מחשיבה כל התקדמות כצעד אחד נוסף לקראת היעד, לא משנה הכמות.
מהסיפור שלך — לספר שלך
יש לך ספר בראש?
שאלות קצרות יעזרו לך לעשות סדר ולגלות מאיפה מתחילים
5 שאלות קצרות · בקצב שלך · בלי התחייבות
איך הגית את הרעיון לספר הרביעי שכתבת? ('Not Our Summer' – 'לא הקיץ שלנו')?
אחד הלקחים שלמדתי הוא שאת צריכה לקחת סיכונים בכתיבה שלך. בשלושת הספרים הראשונים שכתבתי מיקדתי את תשומת הלב בסוסים, כי זה אזור הנוחות שלי, הרי יש לי סוסים ואני כותבת עבור מגזינים וחברות לרכיבה על סוסים. בספר הרביעי החלטתי בכוונה להעלות רעיון אחר שמתמקד ביחסים בין שתי דמויות. אבל גם לרעיון הזה הגעתי דרך הסוסים, כשהיו לי כמה שעות פנויות לכסח מרעה של סוסים. הרגשתי שאני לוקחת סיכון ויוצאת מאזור הנוחות שלי כדי לכתוב סיפור שונה משלושת הספרים הראשונים.
איזה מילות עידוד את יכולה להציע לאחרים שרוצים לכתוב ספר או מנסים לכתוב את ספרם הראשון?
כתיבת ספרים היא לא רק ל"אנשים אחרים". כולם יכולים לעשות את זה. אני ממליצה בחום להגיע לאירועים שקשורים בספרים ובכתיבה, לפגוש אנשים, למצוא שותפים לביקורת על הכתיבה שלך. לא רק לפגוש אנשים שיודעים יותר ממך על כתיבה, גם להיות מוכנים ללמוד מאותם אנשים.
לאחרונה העלית את הציוץ: "אני חושבת שחצי מההצלחה בכתיבה היא להתנהג כאילו כבר הצלחת ככותבת/סופרת", את יכולה להרחיב על זה?
למדתי שלהערים על עצמך ולהאמין שאת יכולה וזה אפשרי עשוי להיות חלק בלתי נפרד מההצלחה.
איזו עצה היית נותנת לכותבים שאפתנים אחרים?
העצה הכי גדולה היא לא להפסיק. את הספר הראשון שכתבתי הצעתי ליותר מ-150 סוכנים ספרותיים, שבסופו של דבר כולם דחו אותו. היה לי מאוד קשה עם זה, כי אהבתי את הספר הזה, אבל החלטתי להניח אותו בצד ולכתוב ספר שני. גם הספר השני קיבל דחיות, וכך גם הספר השלישי. 'לא הקיץ שלנו' הוא הספר הרביעי שכתבתי, והוא סוף כל סוף כן יצא לאור!
