בין אם זה 'דרקולה' של בראם סטוקר או 'הניצוץ' של סטיבן קינג, סיפורי אימה מרתקים את הקוראים מאז יוון העתיקה ורומא האלימה. זה ז'אנר שמבקש ליצור רגשות של פחד ואימה, וטכניקת כתיבה שדורשת מיומנות וסבלנות לשכלולה. מאחר שממילא אנחנו חיים בתקופה איומה, מאיימת ומתובלת בסיפורי אימה מה-7 באוק' ולאחריו זה נראה כמו זמן מתאים לעזור לכל אלו שמעוניינים לפתח סיפורי אימה (בדיוניים) משלהם.
"האימה היא בגרסתה המוצלחת ביותר כשהיא מצליחה להטריד את הקוראים עם הרגיל והנדוש" היא אמירה שיסכימו איתה רבים מהמרצים לספרות ומנחי סדנאות הכתיבה. אנשים מדברים על סטיבן קינג בתור המעוז והסמל של האימה האמריקאית. אי לכך כדאי לשים לב שרבים מהרומנים האימתיים שלו מעוגנים באירועים מוזרים שמתרחשים בעיירות ופרברים שמלאים באנשים עם כוונות טובות, בשעה שהאופל, האפלה והטירוף ממתינים לשעת כושר מעבר לפינה. רבים מאיתנו נהנים מסיפורי אימה שמזעזעים דרך פחדים שלא ידענו שיש לנו.
כדי לעזור לאנשים שרוצים ליצור סיפורים מקפיאי דם משלהם – הנה ארבע אסטרטגיות שמובילות לכתיבת אימה איכותית:
1. להסתמך על אי נוחות במקום על פנטזיה
דמיינו את זה: הדמות הראשית שלכם מטפלת בענייני דיומא כשלפתע מפלצת עם זרועות שיוצאות מהראש מסתערת עליה בטירוף. אמנם התרחיש הזה מפחיד אבל הוא פועל על הקוראים ברמה של חוסר אמון שמקלה עליהם להתנתק מהסיפור. כדי לעורר פחד, כתיבה איכותית של מתח ואימה לא צריכה משהו פנטסטי או בלתי נתפס כדי להפחיד. סיפור אימה טוב מבין שרמת הפחד הגבוהה ביותר נמצאת ממש מתחת לפני השטח של חיי היומיום שלנו, ועושה בה שימוש. למי שלא מאמינה לי ע"ע "הבנאליות של הרוע".
דוגמה לכך מופיעה בספר הפנטזיה האפלה לנוער 'קורליין' של ניל גיימן. הסיפור עוקב אחר משפחה שעוברת לעיר חדשה. הכל נראה בסדר חוץ מזה שלפתע הדמות הראשית של הילד מבחינה בכך שלהורים (שהוחלפו) יש כפתורים במקום עיניים; מדובר פה בשינוי עדין שיוצר אי נוחות אימתית.
סיפור אימתי ובמרכזו אדם צריך להתרחש בתוך עולם אמין ובמערכת הגיונית של חוקים. בין אם העולם הזה הוא חדר שינה שבו נפרש הרומן כולו, ובין אם באיזו ממלכה בין-גלקטית, חשוב שהסיפור יתבסס על חוקי היקום המוכרים וכך יעזור לקוראים להישאר בתוך הסיפור.
2. הצדקת קבלת ההחלטות של הדמויות
מי לא מכירה את סרטי האימה האלה בהם הדמות עשתה משהו כל כך מטופש עד כדי גיחוך? בין אם מדובר בפתיחת דלת שרוב האנשים לא היו מתקרבים אליה, ירידה לבד למרתף חשוך או יציאה ליער אפל בליל סערה, התנהגויות כאלה מביאות את הקוראים או את הצופים לגחך אל מול פעולותיה של הדמות ולשאול את עצמם "למה בכלל הוא/היא רוצה לעשות דבר מטופש שכזה?"
אבל אלה לא הבחירות של הדמויות בסיפור שטיפשיות או חצי אפויות, הבעיה בדרך כלל נעוצה בדמות עצמה. חשוב להבין שאפשר להאמין לכל בחירה שדמות עושה, כל עוד הדמות הזו התגבשה במלואה בסיפור ומשדרת אמינות. כשהיא אמינה הקוראים שמודעים לאינסטינקטים, לפחדים ולחוסר הביטחון של הדמות, מאמינים ביתר קלות לפעולותיה. הם כבר סומכים עליה שהיא יודעת מה היא עושה.
פחד, אי נוחות, מתח וחרדה מווסתים את ההתנהגות הצפויה בסיפורי אימה. לאחר שמבססים בסיפור את גיבוריו (או קורבנותיו) ומספקים עליהם מספיק פרטים, קל יותר להתחבר לפחדים שלהם ולבחירות שלהם. ההקשרים הללו עוזרים לקוראים להבין מדוע כל דמות נאלצת לפחד בדרכים ספציפיות כשהליצן או המפלצת רודפים אחריהם, כי הם מבינים שברגעי לחץ בני אדם מסוגלים לקבל החלטות שלא נראות סבירות בשום הקשר אחר.
3. להישען על הפחדים שלך
למרות שלכל אחד ואחת יש טעם שונה בנוגע למה שמפחיד אותם, אין דרך אחרת לבנות סיפור אימה מלבד להסתמך על מה שמפחיד אותך. לכותבי אימה מומלץ לבחון מה, באופן אישי, הם מוצאים כמפחיד או מחריד וליישם את זה בסיפור שלהם. מהם המתחים בחייך? מה גורם לך לחרדה אמיתית? בין אם אלה פחדים שמתעוררים בלימודים, במשפחה או ברחובות השכונה, חשוב לחפש איך אפשר להגביר את הווליום של החרדות הללו בסיפור כדי שיהיה מפחיד כפי שרצית.
בסיפור האימה 'קארי' של סטיבן קינג הוא עושה שימוש ב'קליקות' חברתיות כנקודת מפתח למתח, ובוחן מבחינה תרבותית איך בריונות חברתית יחד עם התעללות בתוך המשפחה יכולים לגרום לדמות הראשית שלו נזק ממשי. בסופו של דבר הכל מסתכם במה שמעורר בך עניין ומה נראה לך מפחיד; או-אז אפשר לחלוב מהסיטואציות הללו אימה של ממש.
מהסיפור שלך — לספר שלך
יש לך ספר בראש?
שאלות קצרות יעזרו לך לעשות סדר ולגלות מאיפה מתחילים
5 שאלות קצרות · בקצב שלך · בלי התחייבות
4. שהסיפור יפחיד אותך, לא הכתיבה
הקדשת הזמן לכתיבה עקבית מתוך כוונה להתקדם בכתיבה היא מרכיב חיוני ליצירת כל סוג של סיפור. לכותבים הטובים ביותר יש משמעת שדורשת מהם להתייצב מול שולחן הכתיבה שוב ושוב. סיפורים מוצלחים דורשים סוג כלשהו של שינוי ועריכה, גם לאחר מעשה, בין אם זה שינוי רגשי, עריכה או שכתוב אינטלקטואלי. כותבים נדרשים להבין שהטיוטה הראשונה שלהם לעולם ואף פעם לא תהיה הטובה ביותר. למעשה הטיוטה הראשונה שלך היא חומר גלם שיש בו את האנרגיה הנדרשת להגיע לתוצאה הרצויה, אבל הוא עוד לא שם, וזה נהדר כי (וזה חשוב) סיפורים מוצלחים באים מתוך היכולת לעדכן אותם, לשנות ולערוך אותם לקראת סיום העבודה עליהם. גם אם הדראפט הראשון שלך חזק, צריך לדעת להתאים אותו לגרסה הטובה ביותר של עצמו כדי שאימת הכתיבה והעריכה לא תגבור על האימה בסיפור.
